Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Post Type Selectors

מאמרים

КОГДА ПОЛИЦИЯ НЕ ХОЧЕТ РАБОТАТЬ

כמה עולה מעצר לא חוקי

כמה עולה מעצר לא חוקי?

פיצויים בגין מעצר שווא מהווים סוגיה מורכבת ומתפתחת במשפט הישראלי, המשקפת את המתח המתמיד בין זכויות הפרט לבין צורכי אכיפת החוק. המקור הנורמטיבי העיקרי לזכות לפיצויים בגין מעצר שווא הוא סעיף 38 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, אשר מעגן את הזכות לפיצויים למי שנעצר ולבסוף זוכה או שהוחלט שלא להעמידו לדין.

התפתחות הפסיקה בנושא זה משקפת מגמה של הרחבת היקף הזכאות והגדלת סכומי הפיצויים. נקודות מפנה משמעותיות כוללות את פסק הדין בעניין קוזלי משנת 2006, אשר הרחיב את הפרשנות של המונח "זיכוי" לצורך הזכאות לפיצויים, ואת פסק הדין בעניין פלוני נ' מדינת ישראל משנת 2009, שקבע כי יש לפסוק פיצויים גם במקרים של הפסקת הליכים מחוסר אשמה.

סוגיית הערכת הפיצוי מעלה שאלות מורכבות הנוגעות לערך הכספי של החירות. בעוד שבעבר נטו בתי המשפט לפסוק סכומים הנעים בין 1,500 ל-3,000 שקלים ליום מעצר בלתי חוקי, בשנים האחרונות ניכרת מגמה של הגדלת סכומי הפיצויים, לעתים אף מעבר ל-10,000 שקלים ליום. מגמה זו משקפת הכרה גוברת בחומרת הפגיעה בחירות הפרט ובצורך להרתיע את הרשויות מפני שימוש בלתי מוצדק בסמכויות המעצר.

בקביעת גובה הפיצוי, בתי המשפט מביאים בחשבון מגוון שיקולים, ובהם משך המעצר, תנאיו, הנזק שנגרם לעצור (לרבות נזק לא ממוני כגון השפלה וסבל), התנהגות הרשויות, ואף התנהגות העצור עצמו. גישה זו מדגישה את הצורך בבחינה אינדיבידואלית של כל מקרה ומקרה.

אחד האתגרים המרכזיים בתחום זה נוגע לכדאיות הכלכלית של הגשת תביעה במקרים של מעצר קצר יחסית. הגדלת סכומי הפיצויים עשויה לתרום לפתרון בעיה זו, ובכך לחזק את ההגנה על זכויות הפרט גם במקרים של פגיעות קצרות יחסית בחירות.

מגמה נוספת הניכרת בפסיקה העכשווית היא הרחבת היקף הזכאות לפיצויים גם למקרים של סגירת תיקים מחוסר ראיות, ולא רק במקרים של זיכוי מוחלט. התפתחות זו משקפת הכרה גוברת בנזק הנגרם לפרט כתוצאה מעצם ההליך הפלילי, גם כאשר אינו מסתיים בהרשעה.

לסיכום, סוגיית הפיצויים בגין מעצר שווא בישראל ממשיכה להתפתח ולהתעצב בפסיקה, תוך ניסיון מתמיד לאזן בין ההגנה על זכויות הפרט לבין האינטרס הציבורי באכיפת החוק. המגמות העכשוויות מצביעות על הכרה גוברת בחשיבות ההגנה על חירות הפרט ובצורך להבטיח כי שימוש בסמכויות המעצר ייעשה רק כאשר הדבר הכרחי ומוצדק. התפתחויות אלו צפויות להמשיך ולעצב את הדין בתחום זה בשנים הבאות.

כתבו לנו