המצב שבו מעסיקים מפטרים עובד לאחר 9 חודשים התפשט בארץ כמו מגפה. לפי הגיון אבסורדי לחלוטין, מישהו החליט שאם מפטרים אדם לאחר 9 חודשים, ניתן להימנע מתשלום פיצויי פיטורים, אבל זה לא בדיוק כך.
סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים קובע שאם עובד פוטר סמוך לסיום שנת עבודה, במטרה להימנע מתשלום פיצויים, הוא עדיין זכאי לפיצויים. במשך שנים רבות, המשפט "סמוך לסיום שנת עבודה" פורש כ-11 חודשים, מה שלא אומר ש-10 חודשים או 9 חודשים אינם מספיקים כדי לקבל פיצויים.
בדיקת הזכות לקבלת פיצויים צריכה לכלול לא רק בדיקה כמותית, אלא גם בדיקה מהותית. בדיקה מהותית משמעה בחינת עובדות הפיטורים, ואם העובדות מוכיחות שהעובד פוטר רק כדי "לחסוך", המעסיק לא יוכל להימנע מתשלום.
ישנן בדיקות אפשריות רבות, להלן כמה דוגמאות הנפוצות ביותר:

• העובד פוטר, למרות שלא היו לו טענות משמעתיות.
• העובד פוטר, אבל במקומו התקבל עובד אחר (כלומר, לא פיטרו אותו מסיבות של חיסכון).
• העובד פוטר ולאחר מכן התקבל שוב לעבודה לאחר 3 חודשים וכמה ימים.
• במקום העבודה הזה, קבלה לעבודה ופיטורים לאחר 9 חודשים היא נורמה.

ברור לחלוטין שבמצב כזה, המעסיק לא ירצה לשלם את הפיצויים מרצונו הטוב, וקבלתם כרוכה בפנייה לבית הדין.
העיקרון הנ"ל אינו חל על דמי הבראה, מכיוון שבחוק המחייב תשלום דמי הבראה אין הוראה דומה לגבי תשלום אם שנת העבודה לא הושלמה.